יום ראשון , נובמבר 17 2019
Home / כללי / בואו נדבר על זה: THE INSTITUE מאת סטיבן קינג
THE INSTITUE מאת סטיבן קינג, צילום כריכה: פן דלד ומישל דור

בואו נדבר על זה: THE INSTITUE מאת סטיבן קינג

   המבקרים בארה"ב השתפכו על הספר הזה.

 

חלקם אמרו שהוא המפחיד ביותר של סטיבן קינג מאז "זה".

 

אחרים אמרו שהוא הטוב ביותר של סטיבן קינג מאז "זה".

 

ובינינו, אף אחד לא צריך לשכנע את פופ טארטס יותר מדי להזמין את הספר, ומהר מאוד THE INSTITUE  עשה את דרכו מבריטניה לגבעתיים, ללא דמי משלוח כמובן.

 

עכשיו, אחרי קריאה אינטנסיבית בספר, רובה במהלך יום הכיפורים, פופ טארטס יתקשה מאוד במשימה שלקח על עצמו:

 

לכתוב את הביקורת ולשכנע אתכם לקרוא את הספר מבלי לגלות יותר מדי פרטים על העלילה.

 

הבעיה היא שכדי "למכור" את הספר, ולהסביר עד כמה הוא טוב, צריך לגלות חלק מהפרטים.

 

אבל, לא ברמה של גילוי כמו על כריכת הספר במהדורה הבריטית.

 

זה קצת יותר מדי מהנחוץ.

 

די אם פופ טארטס יתחיל ויאמר לחובבי קינג, שמדובר בחזרה ברוכה של הסופר אל אחת הטריטוריות החשובות והמוצלחות שלו: כתיבה מנקודת מבטם של ילדים.

 

יש פה נקודת דמיון ברורה ל"זה", וכמובן לנובלה "הגופה" שהפכה לסרט STAND BY ME "אני והחבר'ה".

 

אבל, וזה "אבל" חשוב, זה אינו ספר קינגי מז'אנר האימה.

 

יש בו רגעים מפחידים, יש בו מתח אדיר שנבנה לאט ובהדרגה במיטב המסורת של סטיבן קינג, אבל אין בו רוע על טבעי ומזוקק בסגנון רנדל פלאג או פניווייז הליצן.

 

הרוע הוא רוע אנושי, וכמו בעבר אצל קינג- כשהילדים הם הגיבורים, המבוגרים שמקיפים אותם מייצגים את הרוע .

 

תחילת הספר מבלבלת: היא מספרת על בחור צעיר בשם טים, שמחפש עבודה ומוצא עצמו בעיירה קטנטנה במיוחד בשם "דופריי" בקרוליינה הדרומית.

 

( אולי ריפרור לאנדי דופריי מ"גאולת שושנק"/ "חומות של תקווה"? לקינג הפתרונים).

 

בכמה עשרות העמודים הראשונים הקצב יחסית רגוע, אפילו מנומנם, בהתאם לעיירה שבה קובע טים את מקום מושבו, ושמתחילה לאט לאט להתחבב עליו.

 

אלא שאז מצטרף לעלילה, במקום אחר לגמרי בארצות הברית, הילד לוק.

 

ומשם העסק מתגלגל במהירות.

 

לוק הוא בן 12 והאינטלקט שלו מרקיע שחקים.

 

הוא לומד בבית ספר מיוחד למחוננים, אבל גם לבית הספר כבר אין כל כך מה ללמד אותו.

 

לכן ממליץ המורה שלו להוריו של לוק לשלוח אותו לעבור את המבחן הפסיכומטרי.

 

לוק עובר את המבחן בקלות, ועולה על הרדאר של אנשים מסוכנים מאוד.

 

כל ההתגלגלות שלו ל- THE INSTITUE תישאר ברשותכם בספר, אין צורך לקלקל לכם את הקריאה.

 

די אם נאמר, שהתרגום למילה, למקום שאליו מגיע לוק, יכול להיות גם "מכון" אבל גם "מוסד", במובן הרע של מוסד.

 

בכל מקרה, שם הוא פוגש עוד ילדים כמוהו, ומגלה שיש בו יכולות נסתרות שניתן להעיר, מלבד השכל וחריפותו.

 

הוא עובר שורה של בדיקות, חלקן מאוד מאוד לא נעימות, ולאט לאט מתגלה לו האמת הקשה על מה שקורה באותו מכון/מוסד.

 

האנשים שמנהלים את המבנה עוד לא הבינו, שהם הסתבכו עם ילד מיוחד.

 

כשיבינו זאת, זה כבר יהיה מאוחר מדי.

 

מהרגע שלוק מגיע אל המכון/המוסד, העסק מזנק קדימה במהירות.

 

קשה מאוד להפסיק את הקריאה, קשה שלא לחשוב אם יש מקומות דומים כאלה בחיינו האמיתיים, וקשה שלא להעריץ את לוק וחבורתו על בגרותם וליבם הגדול, למרות ועל אף מה שהם עוברים מידי המבוגרים שמקיפים אותם.

 

העלילה והספר מסתיימים בקרשנדו ענק, כמקובל אצל קינג, שנמשך על פני כמה עשרות עמודים אבל ממש לא מרגיש מנופח או מרוח.

 

ואחריו, כמובן, מגיעה ההתרה, וההכנה לחיים שאחרי קריאת ספר כל כך מרתק ומהנה.

Check Also

בואו נדבר על זה: “מליפיסנט: אדונית הרשע”

      זוכרים את האייטיז, שנות השמונים העליזות, שבהן לא היה לנו אינטרנט ולא …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.