יום שני , דצמבר 9 2019
Home / כל מה שמסביב / אמן הדיאלוגים – מנשה לוין
מנשה לוין עם אלתרמן ושלונסקי , מתוך הארכיון הביתי

אמן הדיאלוגים – מנשה לוין

”מנשה לוין – אמן הדיאלוגים”

 

100 שנים לאחר שכתב את הרומן התל אביבי הראשון, יעלה אתר חדש ומקיף עם כל כתביו, וקטעים ביוגרפים המאירים תקופה מסקרנת בתולדות העיר הלבנה:

http://menashelevin.com

לוין היה סופר, מחזאי, משורר ומתרגם נודע של מיטב יצירות הספרות הקלאסית לעברית, בן דורם וחבורתם של הסופרים התל אביבים מאסכולת שלונסקי־אלתרמן, ממנה פרש עקב חילוקי דעות אמנותיים

100 שנים לאחר שכתב את סיפורו הראשון, 38 שנה למותו, עולה לאוויר אתר חדש ומקיף, בו ניתן לקרוא את עשרות הסיפורים והשירים שכתב, שני רומנים ומחזה, כמו גם ראיונות ומאמרים של חוקרי הספרות העברית, פתקאות והקדשות וקטעים ביוגרפים, המאירים תקופה מסקרנת בתולדות העיר הלבנה.

לוין, שעלה ארצה בגיל 22 מפולין כחלוץ בן העלייה הרביעית, השתקע בת"א הקטנה והפך במהרה לחלק מהחבורה הספרותית המודרניסטית, עמה היה שותף מלא למפעליה ולחייה הבוהמיים, אותם תיאר כ’אלף לילה ולילה בבתי הקפה’. את אשתו מאשה פגש בכסית, הם נישאו בקפה “פילץ” בתל- אביב בשנת 1950. הוא פעל ויצר בתל אביב עד מותו בשנת 1981.

את "חולות כחולים", הרומן התל אביבי הראשון, כתב ב-1929, לאחר עשור של חיים בעיר ודרכו, משתקפת תל אביב הצעירה, בתקופה בה החל להיווצר גרעין תרבותי של חבורת אידיאליסטים. האירועים ברומן מתרחשים בין השנים 1928-1925, שנות מאבקם והתמרדותם של האמנים המודרניסטיים הצעירים לבין הממסד הספרותי הוותיק בראשות ביאליק ובני דורו.

"אמן הדיאלוגים", כך מכנה אותו פרופ' דן מירון בראיון מצולם המוצג באתר. יצירתו של לוין תרמה לספרות העברית, בין היתר, מימד ייחודי של כתיבה סוריאליסטית, המערבת מציאות עם הזיה ודמיון. בזכות מימד זה היטיב לתאר את המיזוג שהתרחש בארץ בין תרבויות ואורחות חיים, בין מזרח ומערב ובין עבר ועתיד, תיאור שהגיע לשיאו ברומן ״מאה לילות ביפו העתיקה״ (1938).

"הספר 'מאה לילות ביפו העתיקה'  הוא תעודה לאיזה גל חולף שמאותותיו לא נותר הרבה. ביפו העתיקה של לוין מופיעים צ'ארלי צ'פלין, דון קישוט, פאוסט ואחרים, גיבורי תרבות של זמננו. כל כולה כתפאורה ססגונית של תיאטרון, כעין הקדמה למה שנסים אלוני עתיד לעשות ב'הצוענים של יפו . למרות כל זה, כפי הנראה, ללוין היה טעם מודרני, אולי אפילו חדשני בכתיבתו."

חיים גורי,  ידיעות אחרונות, 1983 (במאמר הנמצא באתר)

 

בכתיבתו לתיאטרון – מחזהו ״שמשון ודלילה – טרגדיה מהזמן החדש״, מתעלה אל מעל לקשר בין זמן למקום ומתאר את החיים כסחרחרה שבה מתחלפים במהירות אהבות ונאמנויות בשקרים ובבגידות. גם בכך הקדים לוין את זמנו בהעניקו לתרבות העברית מחזה פוסט-מודרני, נטול פאתוס אידיאולוגי, מן הסוג שהיה מקובל ביצירות בנות התקופה.

כשרונו המיוחד של לוין ורוחה החופשית של יצירתו באים לבטוי גם בשיריו, שחלקם הגדול נכתבו למגירה ופורסמו רק לאחר פטירתו. את החידה האופפת את שתיקתו כמשורר אפשר אולי לייחס לכך שאופיה האוניברסלי של שירתו לא עלה בקנה אחד עם האידיאל הארץ-ישראלי שקודש על ידי חבורת האמנים אליה השתייך ובקרבה פעל (ונקראה גם בשם 'טורים' כשמו של כתב העת שהוציאה).

בצד כל אלה תרם מנשה לוין למדף הספרים העברי גם מספר עצום ורב של כתבים שתרגם ממיטב יצירתם של סופרי העולם. הוא הניח את היסוד לשפת התרגום העברית, בכך שהתאים לכתבים הללו מבנים לשוניים, סגנונות דיבור ומקצבים שהלמו להפליא את המקור. כך תרגם את ״חוג משפחה״ מאת מוֹרוּא; ״למי צלצלו הפעמונים״ מאת המינגווי; ״עלה נידף ברוח״ מאת לין יוּ טאנג; ״בן אחיו של ראמוֹ״ מאת דידרוֹ; ״בית טיבו״ מאת דיגאר; ״ז׳רבאז״ מאת זולא; ״ארץ פירות הזהב״ מאת אמדוֹ, ועוד. הוא זכה פעמיים בפרס טשרניחובסקי לתרגום.

"לזכותו של מנשה לוין צריך לומר שלפי התרגומים שלו מצאתי פעם יצאנית בפריס, דבר כזה עוד לא היה..". דן בן-אמוץ, העולם הזה, 1959. (מסריקה המוצגת באתר)

***מנשה לוין תירגם מצרפתית, אף כתב על פריס, אך מעולם לא ביקר בה


 

 

 

***


 

האתר הוקם ביוזמת בני משפחה, על פי צוואתה של מאשה אשתו – להפיץ את כתביו.

האתר נבנה על ידי נאורה שם-שאול (neora.pro)

תחקיר: רמי אושה | עיצוב גראפי: אסי אבין


מנשה לוין עם אלתרמן ושלונסקי , מתוך הארכיון הביתי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.