יום שני , ספטמבר 23 2019
Home / כללי / בואו נדבר על זה: היו זמנים בהוליווד
היו זמנים בהוליווד

בואו נדבר על זה: היו זמנים בהוליווד

   פופ טארטס ממש התלבט ימים ארוכים, כיצד להגדיר את "היו זמנים בהוליווד".

 

מצד אחד- סרט מהנה, כיפי לצפייה, זורם, מצחיק, מבריק לפרקים.

 

מצד שני- הסיום שלו מרגיש קטוע. כן, גם אחרי 160 דקות בערך. ובעיקר מה שהציק לפופ טארטס, מאז שסיים את הצפייה, היא השאלה "מה לעזאזל רצה פה המשורר לומר?".

 

המשורר, קרי טרנטינו. קוונטין טרנטינו.

 

כדי לדבר על הסרט , נפרק אותו לגורמיו השונים.

 

ראשית- הגדול מכולם בסרט הזה, בראד פיט.

 

האיש פשוט משפריץ קוליות בסרט הזה, בדמות הפעלולן שעובד בעיקר כנהג ואיש הסידורים של הכוכב ההוליוודי המזדקן ריק דלטון.

 

בות' של פיט אינו איש של יותר מדי מילים. אבל כל מבט, כל חצי חיוך, טוענים באירוניה הנכונה כל מצב וסצינה שהוא מופיע בהם בסרט.

 

דרכו, ודרך נהיגותיו ברחבי הוליווד, אנחנו נחשפים למה שבאמת קרה ב-1969 בבירת הסרטים, בעיקר לירידה במעמדו של מעסיקו, דלטון.

 

הוא מככב בסצינה המסקרנת והארוכה של הביקור בחוות הסרטים הנטושה, שנכבשה בידי ההיפים של צ'רלס מנסון.

 

מבט אחד במקום, והוא מבין מיד את הסיפור, וגם מנסה לעזור, אבל ג'ורג' הזקן שם לא מעוניין בעזרה שלו.

 

בדרך לשם הוא גם מסרב להצעת סקס אוראלי מהטרמפיסטית היפה אך הספק קטינה, למגינת ליבה, ולשמחתם של הצופים.

 

ליאונרדו דיקפריו – מגלם בסרט את הכוכב המעט מזדקן ריק דלטון. בעשור הקודם כיכב בסדרת טלוויזיה מצליחה, מאז הוא בעיקר מופיע בתפקידי אורח כאיש הרע, שמשלם את המחיר ומפסיד בכל קרב.

 

דיקפריו הוא כבר מזמן שחקן מוערך, וגם פופ טארטס למד להעריך את עבודתו.  לכן דווקא כאן הוא מעט מאכזב. זה לא שהוא לא משכנע בתפקיד השחקן חסר הביטחון, הוא פשוט מגזים קצת יותר מדי במניירות שלו.

 

הגמגום, ההשתעלויות, הדמעות שמופיעות בקלות רבה מדי- הכל מרגיש מתאמץ מדי. 

 

בכל מקרה קטעי הארכיון של דלטון בסדרות הטלוויזיה שבהן הופיע, ובסרט הקולנוע עם הלהביור מבדרים ומעולים. בעיקר כמובן סיפור הלהביור, שמונח במערכה הראשונה וחוזר במערכה השלישית.

 

מרגו רובי- אחרי הקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל קאן, טענו רבים מהצופים שהתפקיד של רובי מבזה אותה, פשוט כי היא לא מדברת יותר מדי. טרנטינו הבטיח לערוך לתוך הגירסה הקולנועית הסופית עוד קצת מלל של רובי בתפקיד שרון טייט, רעייתו היפהפיה של רומן פולנסקי, שהייתה המטרה המקורית של "משפחת" צ'רלס מנסון.

 

בגירסה שהגיעה כעת לבתי הקולנוע, רובי עדיין לא מדברת יותר מדי. אבל פופ טארטס מניח, שהצליח להבין את הכוונה והרעיון מאחורי עיצוב הדמות כפי שעוצבה בידי טרנטינו- היא מעין מוזה שתקנית , שמרחפת מעל ההתרחשויות ומעניקה לסרט רגעי מעבר בין הסצינות בכיכובם של פיט ודיקפריו.

 

לכן גם לא קל לבקר את משחקה, כי היא בעיקר יפה ושותקת. רוקדת עם הפטיפון, נכנסת לבית הקולנוע כדי לצפות בעצמה בסרט עם דין מרטין, מפזזת עם בטן הריונית, צופה, שותקת, לעיתים מדברת. כאמור מרחפת ברקע, ומבחינת פופ טארטס זה בסדר גמור.

 

הטוויסט הגדול מגיע בסיום הסרט, כאשר טרנטינו משנה את ההיסטוריה, ובכך מספק לנו סיום כאילו לקוח מהאגדות, שמפגיש את דלטון וטייט, ואולי מעניק גאולה לכוכב המתקשה להשיג פרנסה.

 

הסיום הזה, כאמור, מרגיש לפופ טארטס מעט מוזר. אוקיי, טרנטינו סיפור לנו כאן סיפור על הוליווד הישנה והטובה, ומסיים אותו במרחץ דמים שמחסל את האנשים הרעים בסיפור. אבל מה בדיוק הוא רצה להעביר בעניין הזה? ואולי לא ניסה להעביר כלום, אלא סתם לעשות לנו טוב על הלב.

 

בכל מקרה, סרט מהנה מאוד.

 

 

עוד כמה הערות והארות על "היו זמנים בהוליווד":

 

1.   טרנטינו סיפר, שכהכנה לסרט הוא ממש כתב תסריטים לשמונה פרקים בסדרת הטלוויזיה הבידיונית BOUNTY LAW של ריק דלטון. הלוואי, הלוואי, שהתסריטים הללו יצולמו על ידי מישהו, רצוי טרנטינו עצמו.

 

2.   שיר ההלל להוליווד בסוף הסיקסטיז מתבטא גם במוסיקה שבוקעת מהרדיו במכונית, בכל רגע שהיא מותנעת. לפעמים אלה רק פרסומות, וחבל שהמלל בהן לא תורגם לעברית. הייתה שם פרסומת להלנה רובינשטיין, אם אוזניו של פופ טארטס לא הטעו אותו.

 

3.   אם ההיפית שמנהלת רומן אפלטוני עם בראד פיט מוכרת לכם, כנראה צפיתם ב"הנותרים". היא הייתה ביתו של ג'סטין ת'רו.

 

4.   זה הסרט הכי פחות טרנטינואי שביים טרנטינו. קודם כל, האלימות מגיעה במנה מרוכזת של בערך שבע דקות. בסוף הסרט. עד אז אין אלימות כמעט בכלל, וזה ממש לא גורע מהסרט, אגב. שנית, גם המין נעדר לחלוטין, למעט כמה איזכורים מילוליים.

 

5.   זיהיתם את לוק פרי? הכוכב משחק כאן בפיילוט שמצלם דלטון, במה שהפך להיות הפרויקט המצולם האחרון בחייו.

 

6.   הכוכבנית האיטלקית שדלטון משחק לצידה בחודשי "מערבון הספגטי" שלו היא כמובן רעייתו של טרנטינו, דניאלה פיק.

 

7.   ודמיאן לואיס, הלוא הוא ברודי ב"הומלנד", קופץ לשלוש דקות בערך בתפקיד סטיב מקווין האגדי.

 

8.   ומה נאמר על היחס של טרנטינו לברוס לי? די ברור, שהוא רוצה לעשות צחוק מ"הדרקון", וגם מצליח בכך. עד כדי כך שביתו של לי, שאנון, יצאה נגד טרנטינו והתווכחה עימו בתקשורת.

 

 

Check Also

חדשות קומיקס בקולנוע: המבקרים משתפכים

   כדאי להיערך כבר עתה:   "ג'וקר", הסרט החדש של טוד פיליפס שמביא לראשונה את …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.