יום רביעי , אוקטובר 16 2019
Home / טלויזיה / בואו נדבר על זה: צ’רנוביל פרקים 1-3
אמילי ווטסון, צ'רנוביל, באדיבות יס

בואו נדבר על זה: צ’רנוביל פרקים 1-3

האם ניתן להעביר דרך מסך הטלוויזיה את האימה שבאסון כה דרמטי כמו אסון צ'רנוביל?

 

האם מיני סדרה , שמופקת בידי גורמים בריטיים ברובם בסיוע אמריקני, תצליח להסביר לנו את שרשרת הכשלים שהובילו לאירוע, ששינה לנצח פניו של חבל ארץ?

 

משלושת הפרקים הראשונים של "'צ'רנוביל" ניתן להסיק, שהתשובה היא בהחלט חיובית בשאלה הראשונה.

 

לגבי השנייה- עוד חזון למועד.

 

ולפרקים שנותרו.

 

אבל שלושת הפרקים הראשונים הם מותחן מורט עצבים, שסופו ידוע כמובן למי שמכיר את הסיפור של צ'רנוביל, בין אם באופן שטחי ובין אם ירד לפרטים מעבר לפני השטח.

 

הסיוע של שחקנים מהשורה הראשונה בבריטניה, בראשם ג'ארד האריס ואמילי ווטסון- שמצטרפת בפרק השני – וכתיבה מצוינת נותנים את התחושה, שלפנינו יצירה חשובה, ובעיקר סוחפת ומרתקת.

 

ובעיקר- בולט כאן לטובה הניסיון לספר את סיפורם של האנשים הקטנים, לצד תיאור הפסיכוזה הקומוניסטית ששלטה באותם ימים בברית המועצות.

 

האנשים הקטנים שבכור, מי שבמשמרת כאן ושם, הכבאים והחיילים שהוצבו לשמור על האתר, האנשים שהאמינו שמנהיגיהם יודעים הכל טוב, ושומרים עליהם.

 

האנשים ששילמו בחייהם, בטווח של ימים ספורים עד שנים לאחר האסון, כדי למנוע אסון גדול עוד יותר.

 

הם מוצגים כאן כאנשים קשי יום, משכילים וחסרי כוח פוליטי, אנשים שנקלעים לאסון בסדר גודל בלתי ייאמן, ומחליטים לתרום את החלק שלהם כדי לסייע לאמא רוסיה, לאימפריה הסובייטית שעומדת על כרעי תרנגולת, לצאת מהמשבר איכשהו.

 

מנגד ניצבים האנשים שיש בידיהם כוח כלשהו- מנהל המשמרת בחדר הבקרה בצ'רנוביל, מנהל הכור, המהנדס הראשי וחברי הפוליטביורו- כולם מנסים להילחם במחדל בדרך שקשה להבהירה במיני סדרה בת שישה פרקים, אבל ניתן להצביע עליה ולתת לצופה להשלים בדימיונו את מאפייניה:

 

שלילה מוחלטת של כל גורם שמנסה לדווח על תוצאות קטסטרופליות בנימוק ש"זה לא יכול להיות" לצד גלגול אחריות הצידה ולמטה ועשיית שקר בנפשם ובנפשות כל הכפופים להם- "הכל בסדר, אנחנו האימפריה הסובייטית, אין בכלל מה לדבר על תוצאה פחות מאופטימלית, יש לנו את האנשים והטכניקה הטובים בכל העולם, לנין היה מתגאה בנו".

 

קשה לקלוט את עוצמת הטמטום של כמה מבכירי ברית המועצות דאז, אבל אפשר להתחיל להבין אותה בזכות "צ'רנוביל".

 

אבל, כאמור, בשלושת הפרקים הראשונים ההישג הגדול ביותר הוא ההישג של המחשת ממדי האסון באמצעות שימוש בשוטים סגורים, באפקט הבלתי נסבל של רעש מד הגייגר, ובקלוז-אפים על אנשים קשי יום, מותשים, מזיעים , שעובדים קשה כדי לסייע לממונים עליהם למשוך עוד יום בצמרת, בלי לעמוד למשפט.

 

בעקבות  רגעי הפתיחה של פרק הבכורה כבר ברור, שהאדם הלא נכון ישלם בסיומה של החקירה במעמדו החברתי והפוליטי, כך שההמתנה לפרקים הבאים בהחלט הופכת לדרוכה, לראות כיצד מצליחה מכונת התעמולה הפנימית הציבורית והמודיעינית להסיט את האש מהאנשים הנכונים, ולכוון אותה לשעירים לעזאזל שכל אחד מאיתנו היה מתגאה בהיותם חברים שלנו.

 

 

הצפייה מומלצת!

Check Also

בואו נדבר על זה: “אל קמינו: שובר שורות – הסרט”

תהרגו אותי, לא מבין את זה. זה כל כך מעצבן אותי, עד שהחלטתי לכתוב בגוף …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.