אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
לצד תופעת ה"כל אחד רוצה להיות דן בראון / צופן דה וינצ'י" מתרחבת לה לאט לאט גם תופעת משנה: כל אחד רוצה להמציא גיבור ריגול חדש, כשהדגם המוצלח ביותר מהשנים האחרונות הוא של הסופר היהודי/אמריקני דניאל סילבה וגיבורו הבידיוני, סוכן המוסד גבריאל אלון.
הנה מגיע הניסיון הישראלי הבולט ביותר, של הסופר והמו"ל הוותיק אלישע בן מרדכי, האיש שהיה בין הכותבים הסמי-אנונימיים של סדרת "פטרק קים" המיתולוגית.
בן מרדכי בורא לקורא הישראלי את דייויד סטון, סוכן מוסד אגדי, זאב בודד שאוהב לעקוב מקרוב אחרי ראשי הטרור הבינלאומי ולחסל אותם.
סטון פועל במאה ה-21 : הוא מתעסק עם טרוריסטים מכל קצוות תבל, חלקם משתייכים לג'יהאד העולמי, חלקם נפולת של נמושות מימי ברית המועצות לשעבר.
הוא טיפוס אקסצנטרי, שונא לעבוד במסגרת המוסכמות, מותח את חשבון ההוצאות שהוקצה לו עד הקצה ( ולרוב מעבר לו ), שונא לקבל פקודות ובעיקר נחשב לאגדה חיה, שאת מבצעיה לומדים בקורסי ההכשרה של ארגון הביון הישראלי.
הפעם, בעלילה הראשונה ( ומן הסתם לא האחרונה, אם "זליג" יצליח ) הוא יוצא בעקבות נשק ביולוגי רב עוצמה- רעלן שמחסל את כל מי שנחשף אליו דרך האוויר במשך דקות ספורות, ולאחר מכן מתנדף ולא משאיר עקבות.
החשש? טרוריסט בינלאומי , שזהותו עלומה, מבצע מכרז אינטרנטי בין כל גורמי הטרור הקיימים כדי למכור את הרעלן, שזכה לכינוי "זליג", למרבה במחיר.
סטון יוצא לאירופה במסווה של אוליגרך רוסי חסר עכבות, ולכן גם מוצמדת לו, בניגוד לרצונו, סוכנת צעירה ממטה המוסד ממוצא "ברית המועצותי" – אירינה. והיא כמובן מצודדת מאוד.
המותחן עובד בהתאם לכל חוקי הז'אנר, כולל התאהבות של שני הסוכנים וניצחון הטובים על הרעים, אך חבל שהחלודה ניכרת בכתיבתו של בן מרדכי: בכל פעם שסטון מעוניין ללמד את אירינה מחוכמת החיים שלו, הוא פוצח בהרצאה לא קצרה שמתחילה במילים "תשמעי סיפור".
גם בעיות עריכה קשות מעיבות על חוויית הקריאה, כולל טעויות מביכות בעברית ( מספרים בנקבה במקום בזכר ולהיפך ) והשיא- המונח disk on key מתורגם ל"דיסקונקי". כן, כן, קראתם נכון.
אגב- לכל מי שאמור היה לערוך את הספר- יש ביטוי בעברית להמצאה של דב מורן, "החסן נייד".
הגימיק של ספירת הדקות עד ל"דדליין" של המכרז האינטרנטי מביך, ומרגיש זול ולא אמין.
ובכל זאת- מצאתי את עצמי משלים את קריאת הספר, למרות עיסוקיי הרבים, תוך פחות משבוע ימים.
כלומר- העלילה זורמת.
דרושים תיקוני עריכה דחופים במהדורה הבאה, אבל לא אתנגד לקרוא בעתיד על המשך מעלליו של דייויד סטון.
