"מד מן" הייתה מאז ומתמיד סדרה , שנעה לאט.
מדי פעם העיב משבר על חיי אחת הדמויות, וקידם משמעותית את התפתחות העלילה שבה היא נתונה.
אבל לרוב, ההתקדמות הייתה איטית.
וזה מה שאנחנו כל כך אוהבים ב"מד מן". בעולם שבו הקצב התזזיתי של 24 הפך כמעט לסטנדרט עבור סדרות דרמה, "מד מן" מזכירה שאפשר לספר סיפור טוב גם בהילוך שני, לא חייבים לתקוע את הגיר בהילוך החמישי.
קחו לדוגמה את הפרק הרביעי בעונה הרביעית, שאת הדיון בו נתחיל מייד.
ספוילר ספוילר ספוילר!
מצד אחד פיטר קמפבל- כמעט שכחנו שהוא קיים, והנה הוא שוב חוזר למרכז העלילה, לפחות לפרק אחד.
קמפבל שלנו ניצב בפני בעיה- הוא צריך לזרוק את חשבון הפרסום של הקרם נגד חצ'קונים, שמייצרת החברה השייכת לחותנו.
רגע לפני שהוא מבשר לחותנו את הבשורה הרעה, האיש לא מתאפק ומספר לפיט…..שהוא עומד להיות אבא!!!! מזל טוב פיטר, אבל בעיקר מזל טוב לטרודי המקסימה, שכל כך כל כך רצתה להיות אימא. זיכרו, אנחנו ב-1965 ונשים נשואות ללא ילדים אינן מתקבלות היטב בחברה הניו יורקית הגבוהה.
פיט המאושר דוחה את ההודעה לחותן, ומקבל רוח גבית מכלתו לשבור את לב אביה. במקום זאת הוא הוגה רעיון אחר, שמוציא את החותן מדעתו- הוא דורש ממנו להעביר את כל תקציב הפרסום של חברת הכימיקלים שלו למשרד הצעיר "סטרלינג, קופר, דרייפר , פרייס".
החותן, שרוצה לשמח את ביתו, נותר ללא ברירה, אבל מסנן לעבר פיטר: " אתה באמת בן זונה אמיתי".
נהדר.
לתינוק של פיט וטרודי אנחנו מחכים כמעט שלוש עונות.
לפיצוץ הצפוי בין דון למזכירתו אליסון בעקבות ליל האהבים שלהם אנחנו מחכים בסך הכל שני פרקים.
והנה הוא הגיע.
הזרז לפתיחת ברז הדמעות של אליסון הייתה קבוצת מיקוד מטופשת שערכה מומחית הסקרים הבלונדינית עם הבנות הצעירות של המשרד. הלקוח? קרם הפנים של "פונדס". המטרה? לבדוק אם אפשר ללכת על קמפיין צעיר ועכשווי. המומחית דווקא מגיעה למסקנה, שכל הבנות רוצות להתחתן, וזה צריך להיות הכיוון של מסע הפרסום. דון מודיע לה נחרצות: " אנחנו לא בשנת 1925 . לא אעשה זאת".
אבל כל זה לא ממש מעניין לעומת ברז הדמעות של אליסון, שנפתח ולא נסגר.
תחילה היא מגלה ברמיזה לפגי את שקרה, מתוך הנחה שגם פגי שכבה בימיה כמזכירה עם דון.
"אני לא יודעת איך סבלת את זה. איך הוא מדליק את הקסם שלו, ורגע אחר כך מכבה אותו כאילו כלום"- אומרת אליסון לפגי ההמומה. פגי, שמבינה מייד מה קרה, מתעצבנת, אולי כי היא חוששת שכולם מניחים, שהיא שכבה בעבר עם דון.
אליסון מחכה בוכייה לדון במשרדו, ומודיעה לו שכדאי שהיא תעזוב לעבודה אחרת, הפעם במגזין, ותחת אישה. דון מסכים בלית ברירה, ואליסון מבקשת ממנו לכתוב לה מכתב המלצה. הוא מסכים גם לכך, אבל מייד מוסיף : " את יודעת מה? תנסחי משהו ואני אחתום עליו".
בואו נתעכב לרגע על הנקודה הזאת. מצד אחד, אמורה להיות כאן מחמאה גדולה למועסק- הבוס סומך עליך, עד שהוא מוכן לחתום בעיניים כמעט עצומות על השבחים שתרעיף על עצמך בשמו.
מצד שני, כשמדובר במזכירה , ששכבה איתך, אולי כדאי להשקיע קצת מאמץ ולנסח עבורה מכתב, שבו אתה תפרט את מעלותיה. תראה קצת התחשבות.
אליסון ההמומה זורקת לעבר דון את המאפרה הכבדה שעל השולחן, מנפצת שתי תמונות, וזועקת לעברו: " אני לא אומרת זאת בקלות, אבל אתה לא איש טוב!" .
דון מאבד את המזכירה, חוזר שיכור הביתה, ומתיישב ליד מכונת הכתיבה לכתוב מכתב התנצלות בפני אליסון.
כשהוא מגיע לשורה " החיים שלי עכשיו הם מאוד…" הוא תולש את הדף מהמכונה , מקמט ומשליך לפח. דון דרייפר לא כותב מכתבי התנצלות לבחורות.
בואו נחזור לפגי. היא פוגשת במעלית עוזרת עורך במגזין LIFE , שמתלהבת ממנה ומזמינה אותה למסיבת ביטניקים.
העוזרת עורך טועה לחשוב , שפגי לסבית ומנסה לנשק אותה. פגי משיבה "יש לי חבר" אבל מאוחר יותר תתנשק בארון עם אחד מבאי המסיבה.
ובינתיים, בחזרה במשרד, שומעת פגי על התינוק שבבטן של טרודי. היא מזדעזעת קלות , אבל מאחלת לפיטר מזל טוב.
אחר כך, כשתצא לארוחת צהריים, היא תשלח מבט עורג לעבר מי שהוא אבי תינוקה הזנוח, ופיט ישיב מבט נבוך. האם לפגי יש עדיין רגשות כלפי פיט?
הסצינה היפה בפרק? לאחר שאליסון יוצאת נסערת מהמשרד, דון מוזג לעצמו כוסית, ופגי מטפסת על השולחן במשרד הסמוך כדי להציץ מעבר למחיצה. מצחיק ויפה בעת ובעונה אחת.
שאלה לדיון- האם משהו לא כשר בהריון של טרודי? או שאני סתם פרנואיד?
עוד שאלה- איפה לעזאזל בטי? כמעט לא רואים אותה בעונה הזאת.
הערה לסיום- שמתם לב שאין יותר אפרו אמריקנים שלוחצים במעלית על הכפתורים בשביל הבוסים הלבנים? נחמד
VN:F [1.2.2_602]
Rating: 7.8/10 (4 votes cast)